היא חינכה (וחיה כך בעצמה) לעבודה קשה ולמשמעת, היא דיברה על הקשר בין הגשמת חלומות ומימוש הפוטנציאל לבין משמעת והקרבה.

היא עבדה בסטודיו שעות רבות גם בשנות ה-80 וה-90 לחייה. "חלום בלבד לא מספיק” היא אומרת, לרצות זה לא מספיק – צריך לעבור תהליך, להתמיד ולהתאמץ. נראה שהצלחתה לא היתה דבר של מה בכך, להפך, ההצלחה דרשה מאמץ רב וויתור על לא מעט דברים.

גרהם הדגישה את הקשר החשוב בין מאמץ לחופש, ומכך אנחנו יכולים ללמוד גם על החיים שלנו. לפעמים כשחושבים על חופש – מדמיינים חופשה, ללא מאמץ וללא מחויבות, לעשות מה שחושבים, בלי הגבלות, רק "לזרום".

גרהם אומרת ההפך – ואולי כמו בריקוד כך גם בחיים – על מנת להיות חופשיים, יש לבנות את הכלים, להתאמץ, להתמיד, לחזקם, להגמישם ולשלוט בהם. בריקוד זה די ברור, אם אין שיווי משקל, כוח וגמישות אי אפשר לרקוד, לזרום ולהתבטא בתנועה. רק כאשר בונים את הכלי, נולד החופש.

בחיי היומיום, הכלי של האדם להתבטא זוהי האישיות שלו – הגוף הפיזי, הרגשות והמחשבות. כאשר הם חזקים וגמישים, יש שליטה עצמית והאדם יכול לבטא את מי שהוא באמת.

שיטת גרהם

גרהם מספרת שאביה היה זה שהעביר לה את השיעור הראשון באמנות המחול, שיעור שליווה אותה כל חייה: "הגוף אינו משקר, תנועה אינה משקרת". זהו אחד מהמאפיינים הבולטים אצל מרתה גרהם, החיפוש אחר האמת, אחר התנועה שמוציאה את האמת אל האור, הגוף ככלי וכאמצעי למחקר ולביטוי.

גרהם פיתחה טכניקה מקורית המשלבת בין ביטוי רגשות ראשוניים לתנועות גוף מסוגננות, המתבצעות בעצמה רבה, עם דגש על הנשימה. כל תנועה בטכניקה זו נובעת ממרכז הגוף.

מרכז הגוף הוא איזור עדין ומשמעותי, פיזית וסימבולית.

בו, לדוגמה, נמצאת מערכת העיכול, הקשורה בצורה סימלית לאיך "שמעכלים" את החיים ואת מה שקורה, בו נמצא הרחם, המסמל חיים והמשכיות. כשאנחנו חשים משהו אנחנו אומרים "יש לי תחושת בטן" וכשאנחנו מתרגשים אנחנו אומרים שיש לנו "פרפרים בבטן”.

העיקרון של עבודה מהמרכז מופיע גם באמנויות לחימה, בעיטה של רגל או שליחת אגרוף שנשלחים ממרכז הגוף. מדוע? במרכז הגוף יש יותר כוח, כך אפשר לשמור על יציבות. במרכז של האדם טמונים הכוח והיציבות, לא רק במישור הפיזי!

מקור התנועה שגרהם בחרה הוא אזור מהותי מבחינה פיזית, אסתטית, רגשית וסמלית.

זה מרמז על הכוח והעצמה שנובעים מהמרכז, של פעולה מתוך מרכז פנימי. כפי שאמר חכם סיני בשם לאו צה: "במרכז מהותך יש לך את התשובה – אתה יודע מי אתה ואתה יודע מה אתה רוצה.”

יצירתה

כמו כל אמן, גרהם עברה תהליך בחיי היצירה שלה. בתחילת דרכה היו הנושאים של יצירותיה בעלי מעורבות חברתית חזקה, היא יצרה ריקודים שעסקו במלחמה, חרות, חופש וגבולות.

מאוחר יותר חל שינוי בתפיסתה, היא החלה להתעניין בסיפורים תנ"כיים, במיתוסים ובמיתולוגיה יוונית, החומר התנועתי השתבח והשתנה, וריקודים אלו הפכו לסימן ההיכר שלה ופרסמו אותה יותר מכל – 'הריקודים המיתולוגיים', תרתי משמע. היא החלה לטייל ברחבי העולם, הושפעה ממיתוסים, טקסים, סמלים ופולחנים עתיקים והיא השתמשה בהם ביצירותיה.

גרהם בחרה ליצור יצירות מחול שביסודן היו התבוננות פנימית אל תוך האדם והחיים. בריקודיה היא עסקה בנושאים אוניברסליים כגון הדואליות שבאדם – חולשה מול כוח, פחד מול אומץ, המצוי מול הרצוי ודחפים אל מול אתיקה פנימית. יצירותיה עסקו בגיבורים שנכנסים למבוכים, ליערות ולעולמות התחתונים כדי להתמודד ולגבור על אתגרים. היא חקרה את המוות והלידה מחדש, הגורל וחופש הבחירה.

דוגמא למיתוס אותו בחרה מרתה גרהם להעלות על הבמה בריקוד הוא "שליחות אל תוך המבוך" המבוסס על המיתוס של תזאוס – אחת לתשע שנים היו מעלים מס של 7 עלמים ו– 7 עלמות מאתונה למלך כריתים. העלמים והעלמות ניתנו כטרף למינוטאור שהיה סוג של מפלצת החיה בתוך מבוך.

 תזאוס בנו של מלך אתונה התנדב להיות אחד מהעלמים כדי לנסות להרוג את המינוטאור. אריאדנה שמאוהבת בתזאוס העניקה לו חוט כסף כדי שלא יאבד במבוך.

יצירת המחול כולה היא דואט בין המינוטאור לבין אריאדנה (אותה רקדה מרתה גרהם) כשהמסר המרכזי הוא ההתגברות על פחד, כיבוש עצמי וגילוי היכולות הפנימיות. הגיבורה היא הדמות הדומיננטית, שבמסעה עוברת מהפך ושינוי. היצור, לעומתה, הוא דמות שטוחה ודו-מימדית, שמייצגת גורם מפחיד ומאיים. בריקוד מצליחה הגיבורה לנצח את המינוטאור ולמעשה להשתלט על הפחד שלה.

במסורות העתיקות מטרת המיתוס היתה לגלות את המשמעות העמוקה של החיים ולספר על מהותו של האדם. המיתוס מנסה לתת מענה לשאלות קיומיות, לגלות סודות, שהם לא באמת סודיים, הם כל כך פשוטים שלפעמים לא רואים אותם. הדמויות בסיפור הן כמו קולות שונים בכל אדם, העלילה היא כמו משל והמסר סמלי.

תזאוס בנו של מלך אתונה מסמל את האומץ שקיים בכל אדם, האומץ להשתנות, לעמוד בגבורה מול אתגרים, ולהלחם למען החופש הפנימי. המבוך בו נמצאת המפלצת מסמל את נפש האדם, סוג של מבוך אינסופי שלפעמים צריך להיכנס אליו על מנת להרוג מפלצות פנימיות כמו פחד או הרגל ישן. אריאדנה היא האהבה והאמונה בתוך האדם פנימה, שמניעה אותו לעשות את הדרך, שנותנת לו את הכוח וששומרת עליו שלא ישכח את עצמו בתוך נבכי נפשו. זהו הגיבור שכובש את יצרו באמצעות אומץ, אהבה ואמונה. זהו סיפור שיכול לגעת בכל אדם, בכל מקום ובכל זמן.

גרהם בחרה סיפורים עם מסר עמוק. הריקודים הללו כמו המיתוסים יכולים להיות יפים ומעניינים אינטלקטואלית, אך אם נסתכל בדריכות ונקשיב ברוב קשב, נשמע הרבה מעבר לצורות הנגלות, נגלה את העומק שבתוכנו, את התשובות לשאלות השקטות שבתוכנו. (נראה לי שאפשר להוריד את החלק המסומן באדום)

לסיכום, מרתה גרהם לא פיתחה שיטה צורנית בלבד אלא שיטה עמוקה ששואפת לגעת באדם פנימה. האמנות שלה היתה חיפוש אחר הבנת החיים על ידי מחקר פנימי. היא שאלה שאלות וחיפשה אחר תשובות – מהם החיים? מיהו האדם? ממה הוא מורכב? האם אפשר להשתנות? האם זה שווה?

כן! היא חשבה שזה שווה והיא נתנה את חייה עבור זה, בכלי מאוד מסוים שהוא מחול.

אמנות המחול דומה לאמנות החיים, הסוד הוא אותו סוד – זה דורש מאמץ, זה דורש וויתורים, זהו תהליך של שלב אחר שלב על מנת להגשים את החלומות, אבל זוהי ההצלחה והתהילה! לשאול שאלות, לחפש תשובות, להכיר את הכלים שלנו, לממש את הפוטנציאל הטמון בנו ולהתקרב אל החופש האמיתי.