במיתולוגיות שונות מתוארים האלים כאחראיים על הסדר הקוסמי, כל אל מייצג כוח כלשהו, חיוניות מסויימת או חוק טבע. לכל אל מיוחסים סמלים ומיתוסים שמטרתם לחשוף את הכוח שלו ואיך אפשר וכדאי להשתמש באנרגיה הזו בחיי היום יום.
אני אתן כמובן הסבר ודוגמה לאלים שקשורים לריקוד ויכולים לגלות לנו סוד או שניים על האנרגיה של הריקוד.
במצרים העתיקה, שני אלים חשובים קשורים לתנועה ולריקוד.
האלה חתחור מיוצגת על ידי הפרה הקדושה, שהחלב שלה מסמל את מימי האוקיינוס המקורי שלפני הבריאה ושממנו נוצר העולם הפיזי. היא גבירת הריקוד והשמחה, והיא נותנת את הביטוי לחיים באמצעות תשוקתה לריקודים, וחיבתה להרמוניה של התנועה והקצב. הביטוי העמוק ביותר של ההרמוניה הוא הקוסמוס בהגיעו להרמוניה. בנה של חתחור איהי הוא הרקדן האלוהי.
אל מצרי נוסף בשם בס, המתואר כאריה שרגליו הקדמיות מונפות באוויר, היה מוצג לרוב כרוקד ומנגן.
הוא קשור להורוס הבן של איזיס ואוזיריס, ובכך סימל את ההגנה על היולדות, שומר התינוקות ושומר על הבית. תפקידו היה להרחיק צער ופחד, להפחיד רוחות רעות בריקודים, קולות ורשרושי רעשן.
חתחור ובס, שניהם קשורים ומגינים על הורוס הבן, המסמל את האדמה והתגשמות החיים במישור הפיזי.
בהודו, האל שיווה, הינו אל חשוב במיתולוגיה ובתרבות ההודית. אחד המופעים שלו הינו שיווה-נטרג'ה
(Nata-מחול, Raja-מלך) והוא אבי הבריאה ומלך המחול. שיווה משלב את אופיים של הזכרי והנקבי כשלאוזניו הוא עונד עגילים שונים בכל אוזן, עגיל זכרי באוזן ימין ועגיל נשי באוזן שמאל. הוא מגלם את היציאה מאחדות וחוסר התנועה אל עבר הדואליות שמובילה לתנועה. הוא מכיל את הניגודים ומייצג את התנועה האינסופית והתמידית בינהם.
הפסל המפורסם של נטרג'ה מתאר את ריקוד טאנדאווא הקוסמי על גבי הדימון מויולאגא-קאלי בתוך עיגול של אש. שיווה-נטרג'ה, בעל ארבע הידיים, בסמליו ובתנוחתו, מייצג את היסודות, את רוחות השמיים, את הכוחות הפועלים בקוסמוס, את תהליך הבריאה ואת החיים:
היד הימנית העליונה מחזיקה תוף המסמל את הקצב ואת הצליל הראשון. סוואמי שיבננדה מתאר זאת כך: “ברגע ששיווי המשקל הופר על-ידי הרצון האלוהי, בא לידי ביטוי הרטט של הצליל הראשוני, זהו הריקוד של שיווה.” האל באמצעות התוף כמו מפעים את פעימות הלב של היקום ונותן לו חיים.
היד הימנית התחתונה בתנוחת אבהאייה (Abhaya – תעוזה, ללא פחד) מסמלת הגנה, וקשורה להמשכיות, לתחזוקה ולשימור של החיים.
היד השמאלית העליונה מחזיקה להבה המסמלת את האש שמטהרת, ששורפת והורסת את הישן כדי שמשהו חדש יוולד (תהליך של טרנספורמציה).
היד השמאלית התחתונה בתנוחה של גאג’ה-הסטה (Gaja hasta – חדק של פיל), קשורה לגנשה, האל בעל ראש של פיל, שהוא בנו של שיווה ומסמלת את ההתגברות על הקשיים, החכמה והידע. בנוסף, היא מצביעה על רגלו השמאלית שבאויר, סמל ליציבות ושלווה בתוך חוסר האיזון.*
נטרג'ה רוקד את הריקוד של הבריאה הכולל את הניגודים המשלימים – היצירה וההרס, האש והמים, האיזון וחוסר האיזון, החומר והרוח, הריקוד האלוהי שלו מגלה את התהליך האינסופי של התנועה המחזורית בחיים הפיזיים: עונות השנה, ערות ושינה, שאיפה ונשיפה, תאים שנהרסים ותאים חדשים שנוצרים בגוף האדם.
ביוון העתיקה, האלה ריה/ראה, זאוס בנה של ריה, ודיוניסוס בנו של זאוס – קשורים בקשר מיוחד לריקוד.
ריה היתה פטרונית הקוריבנטים, רקדנים שקשורים אליה ומלווים אותה. הם מוזכרים על ידי אפלטון “המתהוללים הקוריבאנטיים לא מרקדים כשהם שפויים בדעתם"**.
.png&sandbox=0&usg=ALkJrhhHx6QNowgxOKu5s7ryXyeiARcM0g){kind=link}
במיתוס הולדתו של בנה זאוס, הקוריבנטים הצילו את חיי בנה. כאשר ריה ילדה את זאוס בכרתים במערה, הרחק מאביו כרונוס (זמן). הנימפות (יישויות טבע שרות ומרקדות) השקו אותו בחלב והקוריבנטים רקדו סביבו, שקשקו בחניתות ובמגינים, ועוררו רעש כל זמן שבכה, על מנת שאביו לא יישמע את בכיו. לוקיאנוס מתאר ריקוד זה: “הריקוד בוצע בשריון מלא; חרב מתכתשת עם מגן, ועקבים מלאי השראה הכו בקצב מלחמתי באדמה. האמנות אומצה מיד על ידי הגברים המובילים בקריטים, שבכח האימון הפכו רקדנים מרשימים”
זאוס קשור לבריאה, הוא אל השמיים והתופעות האטמוספריות, הברק (האש) והגשם (והמים). ללא הריקוד/התנועה חייו של זאוס, האל העליון, לא היו נמשכים, והבריאה לא היתה אפשרית. ***
אפשר לראות את החוט המקשר בין האלים הרוקדים מהתרבויות השונות – יוון, הודו, מצרים העתיקה, הריקוד קשור לבריאה ולשמירה על החיים, להרמוניה ולאחדות הניגודים, בראיה סמלית אפשר לומר שהכוח של הריקוד יוצר ושומר על החיוניות ועל איזון, הריקוד קשור לכוח המתפרץ של אנרגיית החיים – של להיות בחיים, של להוולד כל יום מחדש, של לחיות במלאות.
*SACRED DANCE, encounter with the gods, Maria Gabriele Wosien
**כתבי אלפטון כרך 1 עמ' 78
השארת תגובה