לא הייתי במופע מאז ה 7 באוקטובר, והמופע הזה היה בחירה מדוייקת!
היו בו רגישות, נוכחות ותשומת לב בכל שניה ושניה, שום דבר לא הרגיש מובן מאליו ממש כמו בחיים שלנו היום.
אפשר לומר הרבה דברים על המופע הזה, אבל הדבר שבאמת היה מיוחד זה תשומת הלב.
כי שום דבר כבר לא כרגיל, בריקוד הזה כמו בחיים.
היתה נוכחות של הרקדנים בכל תנועה. הכל היה מאוד מדוייק. שום דבר לא הרגיש מיותר.
מאז ה 7 לאוקטובר שום דבר כבר לא אותו דבר.
ככה כל נפילה לרצפה, כל החלקה, כל זחילה, כל גרירה ומשיכה – הכל הפך לי את הבטן.
גם כל נגיעה, כל לטיפה, כל מבט בעיניים, כל עצירה אחד מול השניה, כל הרמה – הרטיטו לי את הלב.
אגרוף קפוץ
נשיקה באויר
חיבוק
דחיפה לרצפה
הלב שלי מתפקע.
הוא עמוס בגם וגם. גם עצובה וגם מודה, גם מותשת וגם אוהבת, גם מבולבלת וגם רוצה.
לפעמים זה מעייף אני מודה, אבל במופע הזה כל בחירה היתה נכונה.
תודה לליאור ולרקדנים שנתתם ככה הכל!
