משתפת לינק עם ראיון של יסמין גודר על המופע המשותף שלה עם המוזיקאית תומר דמסקי – ״מפגינה איפוק״.
ראיתי את המופע בפסטיבל ״מקודשת״ בירושלים, ולמרות שהמופע מלא בתכנים רלבנטיים שאפשר לכתוב ולדבר עליהם מלא, אני דווקא רוצה לדבר על חוויה אחת שלקחתי איתי מהמופע.
אי אפשר ממש לחוות את זה מהוידאו אבל היום כשראיתי אותו, זה הספיק כדי להזכיר לי את הרגע ההוא במופע.
זה היה הטוטליות!
הטוטליות של כל אחת מהן ושל שתיהן יחד.
התחושה שהן נותנות הכל ולא משאירות שום דבר לעצמן או לאחר כך.
זו היתה טוטליות של לפעול מבפנים החוצה, חיבור עצמי ללא תלות בשום דבר חיצוני.
אני אומרת לעצמי שגם אני רוצה להיות ככה.
ואז אני שואלת את עצמי מי זאת אני ומי זאת עצמי. אולי ׳אני׳ זה כל החיצוני שלי וה׳עצמי׳ זה כל הפנימי שנמצא בפנים.
כך או כך, נראה לי שטוטליות זה החיבור הקסום ביניהם.
רגע של חסד.
כמו שהגשם והשמש מתגלים בו זמנית. כמו שדיוניסוס ואפולו מתאחדים בטרגדיה.
ועצמי עונה לאני, כמו שדמסקי שרה לגודר, ״כי לעולם את לבד לא״.
לינק לראיון: https://www.facebook.com/share/v/3r1kJxwm86mmNnVR/
