– איך השפיעה עליך השהייה שלך בגיל ההתבגרות בסרי לנקה והודו?
זו ההתחלה של הכל, ההטבעה הראשונה… כבר בגיל 11 הייתי בחוג תאטרון, בבוסטון… בגיל 13 נסעתי לסרי לנקה והודו,עם Experiment in International Living ואז התאהבתי באמת… זה היה פרוייקט של אינטגרציה בין תרבויות וזה מה שזההיה. שם התאהבתי בתאטרון, והיה לי ברור שזה מה שאני הולכת לעשות. אחרי התיכון נסעתי לפאריס ללמוד משחקופנטומימה, ואחר כך למדתי תיאטרון ומיתולוגיה ב Oberlin College באוהיו.

– היית גם ביפן ואינדונזיה…
כן. הייתי שם ארבע שנים בהתמחות, זה היה לפני הרבה זמן, במסגרת מענק מחקר אחרי הלימודים.
אני אוהבת את הכפרים, את הטקסים, את המיסטיקה הפשוטה של האנשים הפשוטים, האמיתיים, למדתי מהם כל כך הרבהעל החיים, על עצמי, זו האמת, וזה מה שאני מנסה לעשות כיוצרת.
מאז ועד היום אני נמשכת לעלילות של חניכות, מיתוסים וקלאסיקות. מלך האריות וחליל הקסם – מיתוסים של חניכות.ספיידרמן זה סוג של מיתוס של ״אני יותר ממה שאני נראה״, ניצחון הרוח על פני החומר. שייקספיר וסופוקלס – טרגיקאניםשל תאטרון מיסתורי וקדוש.
יחד עם זאת, אני מאוד אוהבת טכנולוגיה, אני אוהבת את החיבור בין הישן לחדש, לתת לקלאסיקות ולמיתוסים – צורהחדשה.

– למה בחרת לביים את הסרט ״פרידה״?
פרידה קאלו היא דמות היסטורית מיוחדת, החיים שלה מלאי השראה, פשוט מיתיים.
כשהיא היתה בת 6 היא חלתה בפוליו ובגיל 18 היא נפצעה קשות בתאונת דרכים, חשמלית התנגשה באוטובוס שבו היאהיתה, ומוט מתכת פצע אותה קשות בבטן ובאגן. המחלה והתאונה המחרידה גרמו לה לכאבים עזים, נכות, התמכרות למשככי כאבים, ניתוחים, שיתוקים, ולמרות זאת היא יצרה, יצרה ויצרה.
כשהיתה בת 22, היא התחתנה עם הצייר המוכר דייגו ריברה, שהיה אז בן 42. החיים שלהם היו סוערים ויצריים, והיוהרבה מורדות וקשיים עם דייגו ריברה, ולמרות זאת היא לא וויתרה על מה שהיא האמינה ומה שהיא מסוגלת לייצר. היאדוגמה וכוח עבורי ואת זה רציתי לתת לעולם.

– מיהו הבמאי / המפיק האהוב עליך, שנותן לך השראה?
צ׳רלי צ׳פלין!
הוא הצליח להחיות חפצים ונתן להם עוצמת ביטוי ממש אנושית. שתי לחמניות רוקדות… הלחמניות תקועות בקצה מזלגות,אבל נדמות לרגלי בלרינה. זו אמנות, זה תאטרון, וזה מה שאני אוהבת בתאטרון.

הוא הצליח לשלב בין קומדיה לטרגדיה בו זמנית – סצנת אכילת הנעל המפורסמת, מצחיקה ועצובה כאחד, מדהים!
אני שונה ממנו, צ'אפלין סרב לקבל את המעבר של הסרט מעידן הראינוע לעידן הקולנוע. אני מאמינה שהוא הרגיששהאומנות שלו – אמנות הפנטומימה והראינוע נלקחות ממנו.
למרות זאת, הוא גאון קולנועי ויש הרבה מה לקבל ממנו.

– ארבעה דברים שהיית לוקחת איתך לאי בודד
סכין, עפרון ומחברת, וגפרורים!

– שלושה ספרים שהיית מצילה מספרייה בוערת
הו, זו שאלה כואבת… ספרייה בוערת…
נראה לי שהייתי מצילה את הנסיך הקטן של אכזופרי, את הטרגדיות של אייסכלוס ואת קוֹג'יקי (מיתולוגיה יפנית).

– מלחין אחד שאת אוהבת
זו שאלה קשה, אני מאוד אוהבת מוזיקה והטעם שלי מאוד מגוון. אם אני צריכה לבחור מלחין אחד הייתי בוחרת את בטהובן.