רקדנית ומורה לריקוד, מחלוצי המחול המודרני, מרדה ברעיונות השמרנים של תקופתה והביאה מחול חדש, טיבעי וחופשי. דנקן התנגדה לתנועה צורנית ולתנועה מתוך חיקוי ושאפה ״ליילד״ את התנועה מתוכה וכן מתוך הרקדניות אותן לימדה. היא ביקשה להגיע לתנועה החופשית, התנועה הטיבעית לכל אחד ואחת, שתהיה הביטוי הטהור ביותר של ההוויה הפנימית.
התנועה החופשית והטהורה על פי איזדורה דנקן הינה התנועה הטבעית לכל אחד ואחת, הביטוי הטהור ביותר של ההוויה הפנימית. דנקן התנגדה לתנועה צורנית, לתנועה שנובעת מהשכל ולתנועה מתוך חיקוי, היא שאפה שהתנועה תנבע מבפנים באופן טבעי ועמוק. ״חיפשתי, ולבסוף גיליתי, את המעיין הפנימי של כל תנועה… את האחדות שממנה נולד המגוון של כל התנועות״.
הריקוד החופשי דוגל בנטורליזם ומחובר לטבע, עם אלמנטים משחקיים וילדיים, בהתאמה לחוקי הטבע ולגוף הטבעי. זהו ריקוד ששואף לחזור ל׳טבע הראשון׳, ולאחדות עם העולם והסביבה ללא פילטרים וללא ריחוק מהדברים עצמם. דנקן לדוגמה, ביקשה להשתחרר מהדחייה המאולצת של הכוחות הטבעיים כגון הדחייה של כוח המשיכה כמו בבלט הקלאסי. בנוסף, דנקן דגלה בריקוד ברגליים יחפות ובגוף ערום, חופשי משכבות מכבידות, ממגבלות וחציצות. היא לא רקדה בעירום מלא אך רקדה יחפה ובלבוש אוורירי ומשוחרר, שמעניק לגוף תחושה של קלילות וחיבור לאדמה ולאויר
״תנועתן של החיות ושל הציפורים החופשיות תואמת תמיד לטבען, לצרכיו ולרצונותיו של טבען… רק מרגע שכופים על חיות חופשיות מגבלות שווא הן מאבדות את יכולתן לנוע בהרמוניה עם הטבע, ומסגלות לעצמן תנועה המבטאת את המגבלות שנכפו עליהן. כך גם האדם המתורבת. תנועותיו של האדם הפראי, שחי חופשי ובמגע תמידי עם הטבע, היו חסרות מגבלות, טבעיות ויפות. רק תנועות הגוף העירום יכולות להיות טבעיות לגמרי. האדם, משהגיע לקצה ולשיאה של התרבות, מוכרח לשוב מחדש לעירום, לא לעירום חסר המודעות של הפרא, אלא לעירום המודע והמכוון של האדם הבוגר, שגופו הוא ביטוי הרמוני לטבעו הרוחני״ (כהן, 2010, עמ׳ 183, Duncan, 1909, p. 11).
* בין 1950-1900 החל תהליך של ערעור על הנחות היסוד, הנורמות ו"האמיתות המוחלטות” בכל תחומי האמנות, לדוגמא, במוזיקה על ידי סקריאבין ושיינברג, באמנות פלסטית וציור על ידי מרסל דושן, ארנסט, מונדריאן, דאלי ופיקאסו.
כמותם "המורדים" הראשונים באמנות המחול, כגון איזדורה דנקן ומרתה גרהם יצאו נגד הטכניקה הקשוחה של הבלט הקלאסי, המלאכותית והסטריאוטיפית של הבלט, הלבוש הקלאסי והערכים שהובילו את המופעים (יופי, נשיות, חן וטוהר…). הם שברו את התלות שהייתה לאמנות המחול בשלטון, והתחילו לשתף פעולה עם אמנים מתחומי אמנות אחרים. המהלך של המחול המודרני שבר את הטכניקה הקלאסית, חיפש ויצר טכניקות אחרות, מובנות והרמטיות. החיפושים דרשו יציאה מדפוסי מחשבה של כ – 300 שנה – מריקודי הבארוק, הרנסנס ועד המחול הבימתי והרומנטי – אל עבר חופש ביטוי, “אמת פנימית", וסגנון אישי.
Isadora Duncan Dancers
Glimpses of Isadora Duncan of Film
Isadora Duncan Dance Technique & Repertory Screener