מדענים, סופרים ופילוסופים שונים, תארו את תנועת הכוכבים בחלל ואת היווצרותם של עולמות, כריקוד הרמוני שנע למקצב שאנחנו לא מבינים, שנע למנגינה שאנחנו לא יכולים לשמוע.
התנועה המתרחשת בחלל ובזמן, בקוסמוס, בכוכבים ובבריאת העולם, מכונה ריקוד בפי אנשי מדע ורוח כגון יגאל פתאל, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ויושב ראש האגודה הישראלית לאסטרונומיה:
“אם יש בנמצא צופה המצוי מרחק שנות אור רבות מעימנו שיביט אל השמש, הוא לא יוכל לראות את כוכבי הלכת אך יוכל להבחין בריקוד המורכב של השמש סביב מרכז הכובד שלה. אותו צופה יבין שהגורם לריקוד השמש הם כוכבי לכת הסובבים סביבה אולם המורכבות של אותו ריקוד יבהיר לו שמדובר בכמה כוכבי לכת שההשפעתה המצטברת של המסה שלהם, מרחקם ושינוי מיקומם במסלולם סביב השמש, גורמים לריקודה בחלל.”
מצפה ג'מיני פרסם "תמונה עוצרת נשימה של ריקוד בלט גלקטי”.
לוקיאנוס מסמוסטה מהמאה השניה לספירה: "בריקוד הגופים השמימיים, הפלנטות מובאות להתקשרות הרמונית עם הכוכבים".
וארו הרומאי מהמאה הראשונה לספירה: “מחזור המזלות, עמידותיהם של כוכבי הלכת מול כוכבי השבת, עם הסיבוב, הסדר הנאה וההתאמה ההרמונית בכל תנועותיהם – האין זו תמונה נהדרת של ריקוד הריקודים הקדמון".
אלברט איינשטיין : "בני אנוש, ירקות ואבק כוכבים – כולם רוקדים לפי מנגינה מסתורית, הנשמעת ברקע מפי חלילן נעלם.”
חורחה אנג'ל ליברגה, מייסד אקרופוליס החדשה, בית ספר לפילוסופיה: "כל היקום רוקד בטקס אדיר של חיים והרמוניה”.
כאשר אנחנו חיים את החיים – קמים בבוקר, מדברים עם בן/ת הזוג שלנו, נוהגים לעבודה פוגשים חברים וכולי, אנחנו לא חווים את הדברים כקהל צופה במופע מחול וגם לא נעים בעצמנו כרקדנים על במה שטופת אור זרקורים, כיוון שתנועה היא חלק מההתנהלות שלנו ולא בהכרח – מופע מחול. התנועה היא פונקציונלית בחיי היומיום שלנו ולא תנועת ריקוד, היא יכולה להיות כמובן, אבל בדרך כלל בחיי היומיום השגרתיים – היא לא.
מה קורה כאשר בתוך חיי היומיום השגרתיים מופיע רצף של תנועות עם דגש על הדרך שבה הן מתבצעות ללא שום קשר לפונקציונליות וליעילות? האם יתכן שמישהו יקפץ לעבודה בצעדי בלט מורכבים או בהקפות ובסיבובים מסחררים? ואם כן – מה הסיבה? דמיינו לרגע מה הופך תנועה לריקוד לעומת תנועות יומיומיות של הליכה ואכילה…
ומה כשזה קורה בקוסמוס? כשונוס וכדור הארץ מסתובבים סביב השמש באופן שהוא לא פונקציונלי או יעיל? ונוס וכדור הארץ נעים במסלולים מדוייקים ונפגשים בנקודות מסויימות שוב ושוב ובאותו יחס, וכאשר מחברים את נקודות המפגש – נוצר פנטגרם, צורה של מחומש, שוב ושוב ושוב. יש סמליות, גאומטריה ואסטטיקה, הכוכבים לא נעים ב״סתם״ מסלול, הם נעים בצורה “מחושבת”. צורות הנדסיות נוצרות בעקבות היחסים והתנועה מתואמת ועיקבית.
הריקוד הזה בא לידי ביטוי גם בקטן שבקטן, ד"ר אהוד אלטמן ממכון וייצמן מדבר על “ריקוד קוונטי" של אטומים המקוררים לטמפרטורה הקרובה לאפס המוחלט, במצב זה האטומים מאבדים את התכונות ה"חלקיקיות" שלהם, מתנהגים כגלים ו"רוקדים" באופן מתואם.
מפיתגורס ועד למצפה הכוכבים הישראלי, התנועה של הקוסמוס מתוארות כריקוד, האם זוהי רק מטאפורה, או שאולי הכוונה שיש בקוסמוס כיוון ומחשבה?
השארת תגובה